בית הספר של העתיד

אמל"ק: מערכת החינוך הנוכחית אינה יעילה דייה ואינה מספקת רמה חינוכית גבוהה לכלל התלמידים במידה שווה. ניתן להעזר ביו-טיוב ומערכות דומות כדי לשפר אותה במידה משמעותית, תוך ניצול מיטבי של זמנם וכישוריהם של המורים.

בכל מוסד חינוכי – בין אם בית ספר יסודי, חטיבת ביניים, תיכון או אפילו אוניברסיטה – יש מורים טובים יותר, ומורים טובים פחות. אין כאן ניסיון לפגוע או להעליב את המורים, חס וחלילה, או להציע על כשל כלשהו במערכת סינון המועדים למקצוע ההוראה: זו עובדה אובייקטיבית – או במילים אחרות, ככה העולם עובד. קחו אלף כדורגלנים: ברור שחלק מהם יהיו מעולים וחלק פחות. קחו אלף מדענים: חלק יהיו טובים, חלק פחות. אלף ציירים? אלף שפים? אותו הדבר. לתופעה הזו יש אפילו שם – 'התפלגות נורמלית' – והיא מיוצגת לרוב באמצעות גרף שמזכיר בצורתו פעמון. המורים המעולים, המצויינים, אלה שכל התלמידים היו בוחרים בהם לו הייתה ניתנת בידם האפשרות, נמצאים בשולי הפעמון – ומכאן שהם מהווים רק מיעוט מקרב כלל המורים. שוב, אין כאן כשל: זו ההתפלגות ה'נורמלית', במובן של – זו דרכו של עולם. חלק מהמורים יהיו ממש גרועים (אלו השוליים השמאליים של הגרף), רובם יהיו בינוניים – ומיעוטם מוצלחים.

עקומת הפעמון
עקומת פעמון קלאסית. רוב המורים נמצאים במרכז העקומה, ורק מיעוטם בקצותיה.

אם אתם מחפשים עדות מוחשית לתופעה הזו, אני מציע סיור קצר בין כיתות הלימוד בטכניון. בבתי הספר, לתלמידים אין אפשרות לבחור את המורים שילמדו אותם – המורה שקיבלת הוא המורה שילמד אותך, וזהו – אבל בטכניון (ואולי גם בשאר מוסדות ההשכלה הגבוהה) יש לסטודנטים זכות בחירה שכזו. והתוצאה? כמעט בכל תחום יש מרצה אחד או שניים שהכיתה או האולם שלהם מפוצצים בסטודנטים – ושאר המרצים מלמדים מול כיתות חצי-ריקות. מדוע? מכיוון שכולם רוצים ללמוד אצל המורה הטוב, כמובן. אני די בטוח שאם היינו מאפשרים גם לתלמידי בית הספר לבחור את המורים שלהם, התוצאה הייתה דומה למדי.

אני בטוח שכולנו, הורים ומורים כאחד, היינו שמחים לו היינו יכולים לגרום לכך שכל (או לפחות רוב) המורים במערכת יהיו מוצלחים ונהדרים. איך אפשר לעשות זאת?

אפשרות אחת היא לשפר את מערכת הסינון וההכשרה של המורים, כדי שתפיק מורים טובים יותר. אבל איך עושים את זה? האם יש מישהו שיודע בוודאות איך לקחת אדם אקראי ולהפוך אותו למצוין? אני לא מדבר כאן רק על הוראה – אלא על כל תחום שנבחר. האם יש בית ספר לכדורגל שכל בוגריו טובים כמו מסי ורונאלדו? האם יש בית ספר למוזיקה שכל הנגנים שיוצאים ממנו הם וירטואוזים? התשובה היא לא. אין כזה – לא בכדורגל, לא במוזיקה וגם לא בהוראה. כמובן שבית ספר טוב יוציא מקרבו בוגרים טובים יותר בממוצע, אבל לא כולם יהיו מעולים.

רעיון נוסף שעולה בדיונים אודות שיפור רמת ההוראה בישראל הוא להעלות את שכרם של המורים כדי למשוך אנשים מצויינים למערכת החינוך. אני חושב שזה רעיון נהדר: מערכת החינוך היא חיונית לעתיד המדינה, וחשוב מאוד להביא אליה את האנשים הטובים ביותר שאנחנו יכולים למצוא. אבל האם העלאת שכרם של המורים תביא לכך שכל (או לפחות רוב) התלמידים בישראל יזכו ללמוד תחת מורים מעולים? לא. הסיבה לכך היא פשוטה ומעשית: יש למעלה מחמשת אלפים בתי ספר בישראל, שבכל אחד מהם מאות או אלפי תלמידים, שכל אחד מהם לומד כמה וכמה מקצועות. אין שום תרחיש מעשי שבו המדינה תוכל להרשות לעצמה להביא לכל אחד מבתי הספר האלה, בכל אחד מהמקצועות השונים, את המורים המעולים האלה. לא רק שאין למדינה מספיק כסף להרשות את זה לעצמה, גם סביר להניח שאין מספיק מורים מעולים שכאלה בישראל כולה! שוב, אין כאן כשל ואין כאן תקלה: זו דרכו של עולם.

אם זה המצב, ומערכת החינוך שלנו מאוכלסת ברובה על ידי מורים בינוניים – מדוע אנחנו מוכנים לקבל את המצב הזה? התשובה היא שעד לא מכבר, זו הייתה האפשרות הטובה והיעילה ביותר לחנך כמויות גדולות של ילדים ולהעניק להם השכלה בסיסית. בעידן שלפני המהפכה התעשייתית, רק משפחות אמידות מאוד יכלו להרשות לעצמן לשכור מורה פרטי שיעניק חינוך טוב לילדיהם. מערכת החינוך המודרנית אמנם מתפשרת על איכות ההוראה, אבל בתמורה מאפשרת לנו להעניק השכלה סבירה לכל הילדים, עניים ועשירים כאחד.

סינון באמצעות ההמון

אבל כיום יש לנו אפשרות טובה ויעילה עוד יותר. נקרא לאפשרות הזו "יוטיוב" – אבל אני לא מתכוון לאתר הספציפי, זה שבבעלותה של גוגל, אלא לרעיון העקרוני שמאחוריו. מיד תבינו.

ישנם מיליארדי סרטונים ביוטיוב (300 שעות של סרטונים חדשים מועלים לאתר בכל דקה!). על כל נושא שנבחר – מאלגברה ליניארית ועד שיפוץ של מכוניות עתיקות – אפשר למצוא אלפי ועשרות אלפי סרטונים. גם כאן, עקומת הפעמון עושה את עבודתה: חלק מהסרטונים האלה יהיו באיכות נמוכה, רובם יהיו בינוניים ורק מיעוטם יהיו מוצלחים ממש. אם לא הייתה למשתמשים שום דרך לברור את הסרטונים הגרועים מהטובים, סביר להניח שחוויית השימוש שלהם באתר הייתה הרבה יותר גרועה ויוטיוב לא הייתה זוכה לפופלריות הנוכחית שלה.

למזלנו, מהנדסיה של יוטיוב פיתחו מגוון דרכים ושיטות כדי לברור את הסרטונים המוצלחים מבין כלל הסרטונים. למשל, הצופים יכולים 'לאהוב' (Like) או 'לא לאהוב' (Dislike) סרטון, לשתף עם חבריהם סרטון שאהבו, להגיב על הסרטונים ולאגד אותם ברשימות צפייה (Play lists) של סרטונים מומלצים – והמערכות האוטומטיות של יוטיוב יודעות לשקלל את כל האיתותים האלה, ו'להציף' כלפי מעלה את הסרטונים הטובים יותר, אלה ששווה לנו להקדיש להם תשומת לב.

התוצאה, בשורה התחתונה, היא שאם נחפש ביוטיוב 'איך פותרים משוואה ריבועית' – נקבל סרטון שמסביר בצורה מוצלחת במיוחד איך פותרים משוואה ריבועית, ואם נחפש 'המרד הערבי הגדול' – נמצא את הסרטון שמספר על ההיסטוריה הזו בצורה המוצלחת ביותר. במילים אחרות, מצאנו את הקצה הימני של עקומת הפעמון – את המורים הטובים ביותר לאותם תחומים ונושאי לימוד שחיפשנו. כמובן שאלו אינם 'מורים' במובן המקובל של המילה, אבל אלו בכל זאת מורים לכל דבר ועניין: יוצרים שהשקיעו שעות רבות ביצירת מערך שיעור סביב נושא מסוים, והם כל כך מוכשרים עד שמבין כל אלפי הסרטונים שעוסקים באותו הנושא – הסרטון שלהם זכה להכי הרבה המלצות ושיתופים. אפשר לומר שהסרטונים המוצלחים האלה הם המקבילה האינטרנטית למרצה בשר ודם שאולם ההרצאות שלו מלא עד אפס מקום.

לסרטונים המקוונים יש תכונה חשובה נוספת: הם זמינים לכולם. בכל מקום, ובכל זמן. לא משנה אם אתה תלמיד בפריפריה או בתיכון תל-אביבי, ולא משנה אם הסרטון המדובר צולם שלשום או לפני עשרים שנה – כולם יכולים להנות מחומרי הלימוד האיכותיים האלה, בעלות אפסית: התלמידים יכולים לצפות יחד בסרטון באמצעות מקרן, או ישירות מהטלפונים החכמים שלהם.

וזה לא הכל. אמרתי מקודם שאני משתמש במילה 'יוטיוב' במובן כללי ועקרוני יותר – והמובן הזה מתייחס לשתי התכונות שציינתי: תוכן שעובר דירוג על ידי המוני משתמשים, והוא גם זמין לכל אחד ובכל זמן. ואכן, מערכות דירוג תכנים נפוצות מאוד ברחבי הרשת, יוטיוב היא לא היחידה, כמובן: מערכות דירוג שכאלה נפוצות מאוד באינטרנט, ורלוונטיות למגוון סוגי תכנים – מפודקאסטים ועד לפוסטים בבלוגים.

עובדה זו נותנת בידינו עוד תכונה חשובה של בית הספר של העתיד: לימוד פרסונלי. אין חובה שהתלמיד ילמד על המרד הערבי הגדול רק מתוך סרטון יוטיוב, אם אופן הלימוד הזה אינו מתאים לו או לה: סביר מאוד להניח שנמצא את אותם התכנים גם במדיות אחרות – בין אם קוליות, טקסטואליות או בכל דרך אחרת. עבור כל מדיה אחרת שנבחר, העקרון המנחה חייב להיות זהה –

  1. תוכן שעבר סינון על ידי ההמון, וגם
  2. תוכן שזמין לכל אחד ובכל זמן.

איך זה עובד?

מה כל זה אומר? זה אומר שאם נעבור משיטת הלימוד הנוכחית, שבה מורה עומד מול כיתה של שלושים תלמידים ומלמד אותם נושא מסוים, ללימוד באמצעות תכנים מבוססי-אינטרנט – נוכל להנות מכל העולמות:

  1. כל תלמיד יהנה מהמורה הכי טוב בעולם (או משהו מאוד קרוב לזה) בנושא הספציפי שאותו הוא לומד.
  2. כל התלמידים במדינה, ללא הבדל דת, גזע, מין ומצב כלכלי, יוכלו להנות מרמת לימודים זהה.
  3. זהו פתרון יעיל וזול, שעלותו תהיה שברירי אחוז מעלותה של מערכת החינוך הנוכחית.

הבה נקשור את כל הקצוות הללו, ונשרטט בדמיוננו שיעור טיפוסי בבית הספר של העתיד:

המחנכת נכנסת לכיתה. "שלום, כיתה ז' 4." היא אומרת לתלמידים שיושבים מולה, ולתלמידים שנמצאים בבית ופניהם מוקרנות על הקיר: בבית הספר של העתיד, ההבדלים בין למידה בכיתה ולמידה מרחוק מצטמצמים מאוד – שכן כולם מקבלים גישה זהה לחומרי הלימוד.

"היום נלמד על גילוי אמריקה. שלחתי לכם למייל את הקישורים לשיעור של היום." היא אומרת לתלמידים. התלמידים שולפים את הטלפונים החכמים שלהם, ובתיבת הדואר האלקטרוני ממתינים להם רשימת קישורים. קישור אחד מפנה סרטון של יוטיובר שזכה לעשרה מיליון צפיות, בעיקר בזכות האנימציות המושקעות שיצר: הסרטון זכה לתרגום רשמי שהפיק משרד החינוך, ואפילו גרסה מדובבת לעברית למי שמתקשים לעקוב אחר הכתוביות. הקישור השני הוא לפרק של הפודקאסט 'תגליות גדולות' – אחד הפודקאסטים המושקעים והאיכותיים בשפה העברית – שמספר את סיפורו של קולומבוס כדרמה חובקת עולם, והקישור השלישי הוא לסדרת פוסטים מתורגמים מהבלוג "היסטוריה מדליקה", שלאחרונה זכה בפרס מיוחד מטעם האו"ם על מצויינות בחינוך.

כל אחד מהתלמידים בוחר את המדיה המועדפת עליו, ובמשך עשרים הדקות הבאות התלמידים צופים, מאזינים וקוראים את החומר. בזמן זה, המחנכת עוברת בין הילדים, משוחחת עימם ושואלת לשלומם. אחד הבנים, היא רואה, נראה עצוב ולא מרוכז. היא מתיישבת לצידו ושואלת לשלומו: התלמיד יוכל להשלים את חומר הלימוד מאוחר יותר, בכל זמן שירצה. מסתבר שארצ'י, כלבו האהוב, הלך לאיבוד. המורה מעודדת את התלמיד, והם אפילו מנסחים יחד מודעה שהתלמיד יתלה על לוחות המודעות אחר הצהריים. כשהיא חוזרת לעמוד על רגליה, המורה מרגישה סיפוק גדול, מצב רוחו של התלמיד כבר מעודד יותר והוא מסוגל להתרכז בחומר הלימוד – ובין השניים נוצר קשר אנושי חם ועמוק יותר, שוודאי יסייע לשניהם בהמשך השנה.

"אוקי, להניח את הטלפונים בצד." מכריזה המורה, "בואו נעבור על החומר. מי יודע לומר לי באיזו שנה יצא קולומבוס למסעו?…" התלמידים והמורה משוחחים על החומר שלמדו זה עתה, פותרים שאלות וכדומה.

שאלות ותשובות

שאלה: מה נעשה עם המורים הקיימים? האם הם מיותרים?

תשובה: לא, הם אינם מיותרים. ההפך הוא הנכון: יש להם תפקיד חשוב מאוד בבית הספר של העתיד. ראשית, נזכור שהסרטונים, הפודקאסטים והבלוגים אינם אינטראקטיבים. אם לתלמיד יש שאלה – מישהו צריך להיות שם כדי לענות לו עליה. בנוסף, לימוד פאסיבי אינו מספיק: צריך גם לתרגל את החומר – לפתור תרגילים ולענות על שאלות. המורה האנושי צריך להיות זה שנותן לתלמידים את התרגילים האלה ופותר אותם יחד עימם. ולבסוף, מורה טוב הוא יותר ממורה – הוא גם מחנך, במובן העמוק של המילה. המורים בבית הספר יוכלו להקדיש את זמנם ותשומת ליבם לתלמידים עצמם, לסייע להם במצבי משבר ולהוות עבורם השראה. במילים אחרות – המורים יישארו, אבל תפקידם במערכת החינוך ישתנה.

שאלה: ומה לגבי מקצועות ונושאים שייחודיים לישראל, ואינם נפוצים באינטרנט?

תשובה: מן הסתם יהיו תחומים שעבורם יהיה קשה למצוא מגוון רחב של חומרי לימוד איכותיים באינטרנט. כמה תחומים כאלה? קשה לדעת, אבל אני מניח שלא הרבה: מרבית תחומי הלימוד בבית הספר – שפות, היסטוריה, גיאוגרפיה, מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה וכו' וכו' – הם אוניברסליים, וחומר הלימוד בישראל לא צריך להיות שונה מהותית מזה שמקובל באירופה או בארצות הברית, לצורך העניין. אבל במקרים הנדירים שבהם אין מספיק חומר זמין באינטרנט, תמיד ניתן לחזור לשיטת הלימוד הפרונטלית הקלאסית. העלות הכוללת עדיין תהיה זניחה ביחס למצב הנוכחי.

שאלה: האם יוצרי התכנים לא ירצו תשלום תמורת השימוש בתכנים שלהם?

תשובה: סביר להניח שכן, ומגיע להם שישלמו להם. זה עדיין ייצא הרבה (הרבה) יותר זול מלשלם משכורות להמון מורים.

סיכום

לסיכום, החלפת מודל הלימוד הנוכחי והמיושן במודל חדש, שבו עיקר הלימוד נעשה מתוך חומרי לימוד מקוונים שעברו סינון מוקדם על ידי קהל רב ככל האפשר, נרוויח את היתרונות הבאים:

  • כל התלמידים, בכל הארץ, יזכו למורים הטובים ביותר בכל המקצועות.
  • המורים הקיימים ישובצו בתפקידים חדשים, בהן יוכלו להביא לידי ביטוי טוב את הצדדים 'הרכים' של המקצוע.
  • המורים יהיו פנויים וזמינים יותר לסייע לתלמידים לכל צורך.

מה דעתכם? אשמח למשוב והערות בתגובות.
רן

תגובה אחת ל “בית הספר של העתיד”

  1. הצעות מעולות! בהחלט מסכימה ורואה את הערך ביצירה ושימוש בתכנים איכותיים במדיות מודרניות וגם חוויתי בפעילות ״הדור הבא״ של קהילת “she codes;” את ההצלחה של למידה עצמאית לצד ליווי אישי, שאלות 1:1 בשילוב עם דיון כיתתי.
    כן יש לחשוב על פתרונות לאתגרים החדשים ששיטות אלו יציעו – תלמידים שפונים למשחקים/תכנים לא רלוונטים לשיעור, הכשרות טכנולוגיה לצוות ההוראה (אולי נשמע מצחיק אבל נחשפתי בתקופת הקורונה לכמה זה לא טריוואלי עבור מורים לנהל שיחת זום וקל להעריך שקיימים פערים גם באמצעים נוספים), הוצאות כלכליות מבחינת משפחות התלמידים או בית הספר ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.