עושים פודקאסט:
איך להצליח בעולם ההסכתים
הספר זמין כספר אלקטרוני בפורמטים PDF ו- EPub, וכספר אודיו בפורמט mp3.
מחיר: 150 ש"ח
ליצור פודקאסט זה קל. ממש קל. לגרום לאנשים להאזין לפודקאסט שלך – זה קשה. ממש קשה.
האתגר האמיתי עבור הפודקאסטר המתחיל הוא להתרומם מעל בליל הרעש והרחש הכללי של אלפי פודקאסטים, ולגרום למאזינים להתאהב דווקא בתוכנית שלו או שלה. במילים אחרות – להצליח. מטרתי בספר הזה, היא לשטוח בפניכם את העקרונות והרעיונות שעליכם ליישם בפודקאסט שלכם – ולא משנה באיזה נושא או תחום הוא עוסק – כדי להגיע למטרה זו.
מי אני?
כאחד הפודקאסטרים הוותיקים בעולם, וכחלוץ בעולם הפודקאסטים הישראלי, באמתחתי למעלה מ-17 שנות ניסיון בכל מה שקשור להסכתים. "עושים היסטוריה", הפודקאסט שהקמתי ב-2007, היא אחד התוכניות המצליחות ביותר בהיסטוריה של עולם הפודקאסטים הישראלי והראשונה שחצתה את רף עשרה מיליון ההאזנות המצטברות, וזכתה שלוש פעמים רצופות בתואר "פודקאסט ההיסטוריה של השנה" בתחרות השנתית של האתר GeekTime.
ב-2016 ייסדתי, יחד עם דני טימור שותפי, את "פודקאסט ישראל מדיה": חברת הפקות הפודקאסטים הראשונה בישראל, בה שימשתי כעורך הראשי. בסוף אותה השנה השקנו את הפודקאסט "עושים עסקים", ובכך הקמנו את רשת הפודקאסטים הראשונה בישראל אשר נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אמצע 2023, חברים בה למעלה מעשרה פודקאסטים. רבות מהתוכניות ברשת נחשבות למובילות בתחומן בישראל.
ב-2017 הקמנו את הפודקאסט השני שלנו בשפה האנגלית, Malicious Life, בהגשתי. שלוש שנים מאוחר יותר נכנסה התוכנית הזו לדירוג ה-Top 20 בקטגוריית הטכנולוגיה של iTunes בארצות הברית (מתוך כמה מאות אלפי פודקאסטים בקטגוריה), ובשיאה הגיעה למקום ה-12 בדירוג הזה.
אם כן, צברתי ניסיון עשיר ומגוון – הן כפודקאסטר והן כעורך, הן בישראל והן בארה"ב – כך שאתם יכולים להיות בטוחים שכמעט כל עצה, רעיון או הצעה שאתן בספר הם תוצר של ניסיון אישי.
תוכן הספר
פרק 1: לידתם של הפודקאסטים
פרק 2: החלטות ראשוניות
פרק 3: הקמה של פודקאסט חדש
פרק 4: יצירת התוכן
פרק 5: הפצה, או – איך פודקאסטים "עובדים"
פרק 6: ציוד הקלטה
פרק 7: ההקלטה
פרק 8: קריינות
פרק 9: עריכת קול
פרק 10: איך לשווק את הפודקאסט שלך
פרק 11: איך לעשות כסף מפודקאסטים
פרק 12: פודקאסטים לארגונים
פרק 13: פודקאסטים בחינוך
פרק 14: פודקאסטים לחוץ לארץ
למי מיועד הספר?
הספר הזה מיועד בראש ובראשונה לפודקאסטרים מתחילים ולמי שחולמים להקים פודקאסט משלהם – בין אם כיוצרים עצמאיים, ובין אם כחלק מארגון או חברה: אשתדל להעניק לכם כלים ועצות שיחסכו לכם הרבה ניסוי וטעיה בהמשך הדרך. גם פודקאסטרים מנוסים יותר, שכבר צברו לא מעט שעות מיקרופון, ימצאו כאן מידע מועיל שאני מקווה שיסייע להם לקפוץ לרמה גבוהה יותר: הן בתוכן, והן בשיווק ובהפקה. לבסוף, אני מקווה שגם מאזיני פודקאסטים ותיקים – ובפרט מאזיני עושים היסטוריה – ייהנו מהצצה אל מאחורי הקלעים של תהליך היצירה של התוכניות שהם כל כך אוהבים.
האזינו לשיחה אודות הספר וטיפים נבחרים מתוכו, בפודקאסט "מדברים חופשי':
שיחה נוספת על תוכן הספר, הפעם בפודקאסט 'מיינדסט – התפתחות אישית':
קטע מתוך הספר:
פרק 2 – החלטות ראשוניות
כמאזין, החוויה של צריכת פודקאסטים היא פשוטה למדי: מורידים אפליקציה, נרשמים לכמה תוכניות שנשמעות מעניינות – וזהו, פחות או יותר. אבל מי שהחליט להשיק פודקאסט חדש מגלה חיש מהר שהצד השני של המתרס הזה הוא הרבה יותר מורכב ומאתגר. יש המון החלטות חשובות שצריך לקבל כבר בשלבים הראשונים של הקמת התוכנית: החלטות שקרוב לוודאי שתהיה להן השפעה דרמטית על סיכויי ההצלחה של התוכנית – אבל ברוב המקרים, לשדר הטירון וחסר הניסיון אין את הידע והכלים המתאימים כדי לקבל אותן בצורה מושכלת ומבוססת. בפרק זה אסקור את ההחלטות הראשוניות האלה, ונבחן את ההשלכות המעשיות שלהן לאורך חיי הפודקאסט.
נפתח בשתי שאלות חשובות: שתי השאלות שאני שואל כל פודקאסטר חדש שמבקש להתייעץ איתי, וכל ארגון שרוצה שאפיק עבורו פודקאסט. שתי שאלות שאתם חייבים לענות עליהן לפני שאתם משיקים את הפודקאסט שלכם, אם אתם רוצים לחסוך לעצמכם כאבי לב וזמן יקר: מהי מטרת הפודקאסט, ומי קהל היעד שלו?
המטרה
אפתח ואומר שלא כל דבר בחיים צריך שתהיה לו מטרה: יש דברים שאנחנו עושים "סתם" בשביל הכיף. פעם, למשל, השתתפתי בצעדת התבור: באופן אישי, אני מעדיף שיתלשו את שערות בית השחי שלי אחת-אחת לפני שאסכים להשתתף בצעדה הזו שוב – אבל ראיתי סביבי המון אנשים שאשכרה נהנו מהאירוע, ואני יכול להבין את מי שהליכה חסרת-תכלית מסביב לסלע גדול עושה לו את זה.
גם פודקאסטים אפשר לעשות "סתם" בשביל הכיף וללא מטרה מוגדרת. אבל אני מנחש שאם טרחתם לרכוש את הספר הזה ולקרוא את ההגיגים שלי, זה מכיוון שאתם רוצים שהתוכנית שלכם לא רק תהיה כיפית – אלא גם תצליח במובן כלשהו. ואני טוען שבשביל להצליח – אנחנו חייבים ראשית להגדיר את המטרה שלנו. מדוע?
הסיבה הראשונה היא שהזמן והאנרגיה שאנחנו משקיעים בהפקת הפודקאסט שלנו הם משאבים מוגבלים, ואם לא נשכיל להתמקד ולהשקיע אותם בדברים שיקדמו אותנו לעבר מטרותינו – יש סיכוי גדול מאוד שנתעייף וננטוש את הפודקאסט עוד בטרם נגיע להצלחה המקווה. ראיתי את זה קורה מסביבי עשרות פעמים: לדוגמה, חברת הייטק מוכרת שפנתה לחברת ההפקות שלי כדי שנפיק עבורה פודקאסט, אבל עקב פוליטיקה פנימית ומשיכות חבל בין המנהלים השונים לא הצליחה לגבש חזון ומטרה ברורים עבור התוכנית. חלק מהפרקים נועדו כדי לחזק את תדמיתה של החברה בקרב לקוחות פוטנציאליים, אחרים ניסו למשוך עובדים חדשים להגיש קורות חיים, ופרקים אחרים נועדו להרים את המורל של העובדים הקיימים. הערבוביה הכאוטית של פרקים בעלי אופי שונה ומטרות שונות הביאה לכך שהתוכנית לא הצליחה לקרוץ לאף אחד מהקהלים המדוברים, וכמובן שכשאזל לבסוף התקציב עבור הפודקאסט, הוא לא חוּדש. לו הייתה החברה משכילה להתמקד במטרה אחת ברורה, סביר להניח שהתוצאה הייתה שונה בתכלית.
סיבה נוספת שבעטייה כדאי להגדיר את המטרה שלנו בצורה ברורה היא כדי לאפשר לנו לבחון את מידת ההצלחה שלנו אל מול המטרה הזו. כמו במקרה של החברה שסיפרתי עליה בדוגמה הקודמת, כל מגיש פודקאסט ישאל את עצמו בשלב כלשהו – בדרך כלל אחרי חצי שנה או שנה של עבודה – אם ההשקעה בתוכנית משתלמת, ואם כדאי לו או לה להמשיך ולהפיק את התוכנית. התשובה לשאלה הזו תהיה קשורה, כמעט תמיד, במידה שבה התוכנית מצליחה לענות על צרכיו של המגיש – או במילים אחרות, בהלימה שלה את המטרה שלשמה נוצרה.
נאמר, לשם ההסבר, שמטרת הפודקאסט היא להביא לקוחות חדשים לעסק. במקרה כזה, קל לבחון אם שווה לנו להמשיך את התוכנית: נבדוק כמה לקוחות חדשים הצטרפו בעקבות ההאזנה לתוכנית, ונשקול את הרווח לעסק אל מול עלות המשאבים שהושקעו בפודקאסט. בדומה לכך, אם המטרה היא למתג את העסק בעיני לקוחות פוטנציאליים – נוכל לבחון את ההשפעה באמצעות סקר, למשל. אבל אם אין לנו מטרה ספציפית, או אם יש לנו כמה וכמה מטרות שמתנגשות ומפריעות זו לזו, לא נוכל להגדיר מדד ברור להצלחה – וכפועל יוצא מכך, לא נוכל גם לבחון את מידת ההצלחה של התוכנית ביחס למשאבים שהושקעו בה.
איך מודדים הצלחה?
הפסקה האחרונה מובילה אותי בטבעיות אל שאלה חשובה נוספת: מהו המדד הנכון להצלחה? או בניסוח אחר – איך אדע שהתוכנית שלי אכן מצליחה?
רוב הפודקאסטרים יאמרו שהמדד הוא כמות ההורדות או ההאזנות שיש לתוכנית: אם יש המון האזנות סימן שהתוכנית הצליחה – ואם לא, סימן שהיא נכשלה. וזו, ידידיי, טעות. עבור רובם המוחלט של הקוראים את הספר הזה, כמות ההורדות שיש לפודקאסט אינה המדד הנכון להצלחה.
תחשבו על זה כך. נניח שאתם מגישים פודקאסט בנושא ראיית חשבון. סביר להניח שמספר ההורדות לכל פרק של התוכנית יהיה נמוך יחסית: נאמר, לשם הדוגמה, שיש לכם חמש מאות מאזינים קבועים. חמש מאות מאזינים לפרק הוא מספר לא גבוה, אפילו ביחס לפודקאסטים ישראליים: נכון לזמן כתיבת שורות אלה, הפודקאסטים המצליחים ביותר בישראל זוכים לעשרות אלפי הורדות לכל פרק חדש, ובמקרים נדירים יותר אפילו מאות אלפי הורדות. אין ספק שחמש מאות ההורדות שלכם מחווירות בהשוואה למספרים שכאלה.
אבל מה הייתם אומרים לו הייתי מציע לכם להרצות בכנס יוקרתי, אל מול קהל של חמש מאות לקוחות פוטנציאליים? פתאום, חמש מאות איש הם כבר לא כמות זניחה ועלובה… אני מכיר המון אנשים שישמחו – ואפילו יהיו מוכנים לשלם כסף טוב! – על הזכות לעמוד על במה מול חמש מאות לקוחות פוטנציאליים. ואם תחשבו על זה, זה בדיוק מה שאתם עושים בפודקאסט שלכם… זה די מדהים כשחושבים על זה, לא?
המשמעות הנובעת מהדברים הנ"ל היא שעבור רובם המוחלט של הפודקאסטים, כמות ההאזנות לתוכנית אינה מדד רלוונטי למידת ההצלחה שלה. המדד הנכון הוא התועלת שהיא מביאה לנו – ובמקרים רבים, אם מגדירים את מטרת התוכנית כהלכה ועובדים נכון, די במספר האזנות לא גבוה במיוחד כדי להפיק את התועלת הדרושה. אנחנו רגילים לשמוע על פודקאסטים סופר-פופולריים, כאלה שגורפים המוני האזנות – אבל המציאות היא שעל כל פודקאסטר שזוכה לכמות גדולה של האזנות, יש מאה פודקאסטרים אלמונים ולא מוכרים שההצלחה של התוכנית שלהם בקרב הקהל הנישתי שלהם הזניקה את הקריירות שלהם לגבהים חדשים ושירתה את מטרותיהם בצורה פנטסטית.
אבל כדי שנוכל להפיק את התועלת הנדרשת, חובה עלינו ראשית להגדיר מהי אותה התועלת. אם לא נשכיל להגדיר מטרה ברורה בשלב התכנון הראשוני, סביר להניח שחלק מההחלטות שנקבל יהיו שגויות – במובן שהן לא יקדמו אותנו אל מטרתנו, או אפילו ירחיקו אותנו ממנה. כיצד?
הבה נמשיך את הדוגמה של פודקאסט העוסק בראיית חשבון. פודקאסט כזה יכול לעסוק במגוון תכנים: למשל, "התפתחויות אחרונות בתחום ראיית החשבון", או "עצות לבעלי עסקים קטנים", או "ראיית חשבון לפעוטות". נניח שלא ממש חשבתי לעומק על המטרה של התוכנית, ובחרתי – לפי תחושת הבטן – ללכת על "התפתחויות אחרונות" (אולי כי התחרות בתחום "ראיית חשבון לפעוטות" הייתה עזה מדי. קורה.) אחרי חצי שנה של פעילות, כנראה שאגלה שרוב המאזינים שלי הם רואי חשבון אחרים – וזה הגיוני, כי סביר להניח שרק רואי חשבון יתעניינו בנושא הזה. אבל בעצם, מה שהייתי צריך באמת עבור העסק שלי הם לקוחות חדשים – והפודקאסט, מסתבר, לא הביא לי ולו לקוח חדש אחד… פספוס.
אם כן, הצעד הראשון במסע הפודקאסטינג שלכם צריך להיות בחירת היעד שאתם צועדים לעברו. כל החלטה שתקבלו לגבי הפודקאסט החדש, אופיו ותכניו, צריכה להיבחן דרך המשקפת של המטרה הזו, והאם הבחירה המדוברת מקרבת אתכם אליה או מרחיקה אתכם ממנה. השקיעו מחשבה רבה ומאומצת בהגדרת המטרה הזו, ומה תהיה "תמונת הניצחון" שלכם – לפני שאתם יוצאים לדרך.
תהילה
רגע, רגע, רגע, אני שומע אתכם אומרים (מטאפורית. זה ספר, אני לא באמת שומע אתכם): מה לגבי… תהילה?
כן, תהילה. זו לא בושה לרצות להצליח בגדול. מי מאיתנו לא מפנטז על אולם מלא במאזינים נלהבים שבאו לשמוע אותו מדבר, או על הופעה בתוכניות טלוויזיה נחשבות, או אולי אפילו הזמנות למסיבות השקה מפונפנות!
אם אלו התמונות שעולות בדמיונכם, תרשו לי לשפוך עליכם דלי וירטואלי של מים צוננים (אני לא יכול לעשות את זה אישית, אז לכו למקלחת ותשפריצו על עצמכם): זה לא עומד לקרות. עשרות שנים של צריכת מדורי רכילות ותוכניות בסגנון "ערב טוב עם גיא פינס" הרגילו אותנו לחשוב על הצלחה במונחים של תהילה – כאילו שכל מי שמצליח, בהכרח נעשה מפורסם כמו המודח התורן מתוכנית הריאליטי העכשווית. נכון, במקרים נדירים גם הצלחה בפודקאסטים יכולה להתרגם לסטטוס של "סלבריטי": אני מניח שג'ו רוגן לא ממש יכול לקפוץ לסופרמרקט בלי שהמוני מעריצים יתגודדו סביבו ויבקשו לעשות איתו סלפי – אבל רוגן הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. אני לא מכיר אף פודקאסטר ישראלי שהגיע לרמה כזו של תהילה.
כל זה לא אומר שפודקאסטרים לא זוכים לתהילה: זו פשוט תהילה מסוג… אחר. תהילה בקרב קהילות קטנות, שיש להן את הסלבריטאים הפרטיים שלהן שכמעט ואינם מוכרים לציבור הרחב. זה יכול להיות מנהל מוצר בהייטק שבעקבות הפודקאסט שלו הפך לגורו של קהילת מנהלי המוצר בישראל וכולם מבקשים את עצתו ועזרתו. זה יכול להיות חובב תנ"ך מושבע שהפודקאסט המצליח שלו הפך אותו למיקרו-סלב בקרב חובבי ההיסטוריה של המזרח הקדום, וזה יכול להיות יועץ השקעות שקהל המאזינים שלו שותה בצמא את דבריו. אני, למשל, חובב מושבע של מדע בדיוני, ואם הייתי פוגש במקרה את הסופר אייזיק אסימוב סביר להניח שהברכיים שלי היו רועדות: קודם כל כי הוא מת, ואם ראיתי אותו סימן שמשהו ממש ממש לא בסדר איתי, ושנית מכיוון שאסימוב הוא עבורי סלבריטי-על ואני נמנה עם מעריציו המושבעים, גם אם אף אחד מחוץ לקהילת חובבי המד"ב לא שמע עליו.
קהל היעד
ההחלטה החשובה השנייה שעליכם לקבל, מיד לאחר הגדרת מטרתו של הפודקאסט, היא זהותו של קהל היעד. נגעתי בנושא הזה בעקיפין בסעיף הקודם: ראינו כיצד בחירת התוכן של התוכנית (התפתחויות אחרונות בתחום ראיית החשבון) משפיעה על אופיים וזהותם של האנשים שירצו להאזין לה (רואי חשבון לעומת הציבור הרחב), וכיצד בחירה לא נכונה של קהל היעד עשויה להרחיק מאיתנו אנשים שדווקא היינו רוצים מאוד שיקשיבו לתוכנית שלנו. מכאן שכדי שהתוכנית שלנו תצליח – ולא משנה כיצד הגדרנו את ההצלחה הזו – עלינו בראש ובראשונה למשוך אליה את המאזינים הרלוונטיים להצלחה הזו.
פרסונה
כדי לוודא שהתוכן של התוכנית שלנו אכן יהיה מושך עבור הקהל שבו אנחנו מעוניינים, עלינו ראשית להכיר את הקהל הזה, את מאפייניו וצרכיו. לצורך כך, בחרתי לשאול טכניקה מעולם הפרסום המכונה "פֵרסונה", אותה למדתי מקובי גור שלצידו הנחיתי את הפודקאסט "עושים שיווק" זצ"ל. הרעיון הבסיסי של שיטת הפרסונה הוא ליצור דמות בדיונית (או מספר דמויות), שמייצגת עבורנו את קהל היעד שלנו. כפי שמיד נגלה, תהליך יצירת הדמות יכריח אותנו לענות על מספר שאלות חשובות.
הבה נמשיך את הדוגמה הקודמת: פודקאסט חדש על ראיית חשבון. מטרתו של המגיש היא, כאמור, למשוך אליו לקוחות פוטנציאליים – ולכן עליו לבחור את תוכנה ואופיה של התוכנית כך שיתאימו לאותם מאזינים שעשויים להפוך בהמשך ללקוחות. בואו ננסה לשרטט את דמותו של מאזין שכזה.
נתחיל במגדר. האם הפרסונה שלנו היא גבר או אישה? נניח שרוב הלקוחות של רואי החשבון הם נשים (אין לי מושג אם זה נכון, אבל תזרמו איתי), ועל כן הפרסונה הבדיונית שניצור תהיה של אישה. בואו נכנה אותה שרון, על שמה של אחותי (כן, יש פרוטקציה בספר הזה).
בת כמה שרון? ובכן, כרואה חשבון מנוסה אני יודע שרוב הלקוחות הפוטנציאליים שלי הם בטווח הגילאים של 35 עד 55. לכן נציב את שרון איפה שהוא באמצע הטווח הזה – נאמר, גיל ארבעים. במה היא עוסקת? שוב, הניסיון מלמד אותי שרוב הלקוחות הפוטנציאליים הם עצמאיים. שרון, אם כן, היא אישה בת ארבעים שמנהלת עסק עצמאי בתחום כלשהו. היכן מתגוררת שרון? נניח שהעסק שלי נמצא בחיפה, ומכאן שרוב לקוחותיי הפוטנציאליים הם תושבי הצפון. שרון, אם כן, גרה באזור הצפון – ככל הנראה לא מאוד רחוק מחיפה: נאמר, בקריות.
באופן הזה אמשיך לשאול שאלות ולחקור את תכונותיה ומאפייניה של הפרסונה המדוברת, ככל שהמאפיינים האלה רלוונטיים לפודקאסט שלי ולתוכן שלו.
זה המקום להבהרה חשובה לפני שחלקכם מתייצבים במשרדי "פודקאסט ישראל" עם קלשונים ולפידים: ברור לחלוטין שתהליך יצירת הפרסונה כולל בתוכו המון סטריאוטיפים והכללות גסות. אני מניח שעבור חלק מהקוראים, ההכללות האלה צורמות ולא נעימות. למשל, מי אמר שכל בעלות העסקים הן בסביבות גיל הארבעים? סביר להניח שיש לא מעט בעלות עסקים מבוגרות יותר וצעירות יותר – מדוע שנפלה אותן לרעה בתהליך יצירת התוכן?
זה נכון, אבל צריך לזכור שטכניקת הפרסונה היא רק כלי שנועד לסייע לנו לקבל החלטות נכונות יותר ותו לא: ההכללות הגסות שאנחנו עושים בתהליך הזה לא מעידות על תפיסת העולם שלנו או על דיעותינו האישיות, ומובן מאליו שהן אינן מדויקות – אבל זה בסדר, מכיוון שהן לא חייבות להיות מדויקות: הן רק צריכות להציב אותנו בכיוון הכללי שאליו אנחנו צריכים לצעוד במסע הפודקאסט שלנו, ולא יותר. אל תקחו את הפרסונות יותר מדי ברצינות.
בחירת התוכן
אחרי שיצרנו לעצמנו את הפרסונה שלנו – שרון, בת ארבעים, בעלת עסק עצמאי זעיר מהקריות – הגיע הזמן לשאול את השאלה החשובה באמת: איזה תוכן יעניין את שרון? לאיזה פודקאסט היא תרצה להאזין?
ניעזר שוב בניסיון שלנו כרואי חשבון ובהיכרותנו עם קהל לקוחותינו. כבעלת עסק, שרון כנראה תאהב לשמוע טיפים, כלים והנחיות להתנהלות פיננסית נכונה עבור עצמאיים. מכיוון שהעסק של שרון הוא עסק קטן יחסית, גם הטיפים והעצות שתרצה לשמוע יהיו כאלה שרלוונטיים לעסקים קטנים, ולא לרשתות או ארגוני ענק. ולסיום, מכיוון ששרון גרה בקריות – אולי כדאי לשים דגש מיוחד בתוכנית על נושאים שרלוונטיים לתושבי הצפון: למשל, תקנות עירוניות בחיפה ובקריות, או דברים דומים.
סיימנו. כעת יש בידינו תמונה ברורה יותר לגבי אופי התוכן שעשוי להביא לתוכנית שלנו מאזינים שהם בעלי פוטנציאל גבוה להפוך ללקוחות שלנו. מצוידים בידע החשוב הזה, נוכל לגשת כעת לבנייה בפועל של התוכן הזה. אם הייתי העורך שלכם, כנראה שהייתי ממליץ לכם ליצור פודקאסט שכל פרק בו הוא באורך של כעשר דקות עד רבע שעה (ארחיב על סוגיית אורך הפרקים בהמשך), ומביא עצה או טיפ אחד מרכזי שרלוונטיים לבעלי עסקים קטנים. מדי פעם הייתי מזמין לאולפן אורח רלוונטי: למשל, בעלת עסק ותיקה ומנוסה מאזור הצפון שתשתף את המאזינות בדילמות ובניסיון שלה. תוכן כזה, אם הוא עשוי טוב ומוגש במקצועיות, עשוי בהחלט למשוך לתוכנית שלנו מאזינות שחולקות עם שרון מאפיינים דומים – ובכך להציב את התוכנית החדשה שלנו על דרך המלך אל ההצלחה המיוחלת.
חשוב להדגיש שאין חובה ליצור רק פרסונה אחת: אם קהל היעד שלנו מורכב מכמה תתי-קהלים שונים שלכל אחד מהם מאפיינים שונים – אפשר בהחלט ליצור כמה פרסונות שונות שכל אחת מהן מייצגת את תת-הקהילה הרלוונטית לה: העיקרון המנחה הוא שככל שנאפיין את קהל היעד שלנו בצורה מדויקת יותר, כך נוכל להתאים לו את התוכן המתאים בצורה טובה יותר. מצד שני, כדאי לזכור את הפתגם "תפסת מרובה – לא תפסת": פודקאסט שינסה לפנות גם לנשים עצמאיות בנות ארבעים, גם לגברים בני עשרים וחמש חובבי כדורגל, וגם לנערות חובבות כדורסל בגיל העשרה – כנראה שייכשל, מכיוון שיש מעט מאוד תוכן שרלוונטי ומתאים לכל תתי-הקהילות השונות האלה. אם ההבדלים בין תתי-הקהילות השונות גדולים מדי, כנראה שאנחנו צריכים לבחור במי מהן כדאי לנו להתמקד.