איך ללמד חומר מורכב, פרק ח' – ז'רגון

ז'רגון

ז'רגון היא לשון דיבור ספציפית לקבוצה מסוימת של אנשים. אם להיות מדויק יותר, זה השימוש במונחים שרלוונטיים רק לתחום עיסוק מסוים, ופחות שימושיים מחוצה לו. כל מי שביקר במוסך יודע למה אני מתכוון: "טוטל לוס", "דיפרנציאל", "פרונט" – למי שלא בקיא במכונאות רכב, המושגים האלה נשמעים כמו סינית מדוברת. לחיל הים, כפי שלמדתי במהלך השירות הצבאי, יש כמעט שפה פרטית משלו: למשל, "שוּזי" זה ספונג'ה (אבל עם מטאטא), ו"סקיילייט" היא דלת (שנמצאת בתקרה). כן, אני יודע – עזבו, זה מסובך. 

יש מספר סיבות להיווצרותו של ז'רגון מקצועי, ואחת מהן היא הקיצור: במקרים רבים, מילה אחת של ז'רגון מקפלת בתוכה ניואנסים ומשמעויות שהיו דורשות משפט שלם אלמלא מילת הז'רגון. לדוגמה, כשפיזיקאי אומר על תופעה כלשהי שהיא 'יחסותית' – הוא מתכוון שהיא מתרחשת במהירות קרובה למהירות האור, או באזור שבו כח המשיכה חזק במיוחד, כך שניתן לטפל בה בכלים שמציעה תורת היחסות. תסכימו איתי שלומר 'יחסותית' זה קצר וקולע יותר מההסבר הנ"ל.

אבל מצד שני, ה'דחיסה' הזו של ניואנסים ומשמעויות לתוך מילה או ביטוי הולכת בדיוק בכיוון ההפוך למה שאנחנו שואפים לעשות כשאנחנו רוצים להסביר רעיונות מורכבים לקהל לא מקצועי. אנחנו רוצים לפשט את הרעיון, לפרק אותו לקטעים ברורים וקלים לעיכול – וז'רגון הוא סוג של הצפנה שמחביאה את הניואנסים האלה. למשל, במרוצת הקריירה שלי כסופר וכפודקאסטר, חקרתי וכתבתי על מגוון אדיר של נושאים: אין כמעט תחום ידע אנושי שלא נגעתי בו. וללא כל צל של ספק, התחום המאתגר ביותר עבורי היה רפואה. זה לא שיש משהו שונה ומיוחד ברפואה שהופך אותה למאתגרת במיוחד – זה רק בגלל הז'רגון הרפואי, שהוא כנראה הֵענף והמורכב ביותר מבין תחומי המדע. למה לומר על משהו שהוא קשור לכליות, אם אפשר לומר עליו שהוא 'נפרולוגי'? למה לומר 'של הלב' אם אפשר לומר 'קורונרי'?… אני לא בא כאן לבקר את שפתם המקצועית של הרופאים: אני בטוח שיש להם סיבות טובות להשתמש בכל כך הרבה ז'רגון. אני משתמש בדוגמה הזו כדי להראות איך השימוש במונחים מקצועיים יוצר חומה בצורה שמונעת מ'זרים' להבין על מה בעצם אנחנו מדברים.

מכאן שעלינו להימנע משימוש בז'רגון מכל סוג שהוא ולהתרחק ממנו כמו מאש. מניסיוני, הסיבה הכמעט יחידה לכך שאנשים משתמשים בז'רגון כשהם מדברים לקהל הרחב היא כדי לקרוץ לעמיתיהם המקצועיים: 'להוכיח' להם שהם 'רציניים', ושלמרות שהם מנסים אולי לפשט דברים מסויימים עבור הקהל – הם בכל זאת בקיאים במונחים המקצועיים המשותפים. במילים אחרות – הם אולי מדברים לקהל הרחב, אבל פוזלים כל העת לעבר עמיתיהם למקצוע. זו אחת הסיבות העיקריות לכך, לדעתי, שמדענים מתקשים להסביר לציבור הרחב על מה הם עובדים: כשפרופסור מכובד לפיזיקה מתארח בתוכנית טלוויזיה לספר על המחקר האחרון שלו, הוא כל הזמן חושב (באופן תת מודע, כמובן) על תגובתם של שאר הפרופסורים במחלקה שלו כשיפגוש אותם מחר בבוקר במשרד. האם הם יבקרו אותו או יביטו בו בזלזול מכיוון שלא השתמש בביטוי המקצועי הנכון? אף אחד לא אוהב להראות כנחות או פחות מקצועי מעמיתיו – ולכן הוא מקריב את בהירות ויעילות ההסבר שלו, לטובת אותו אישור חברתי מיוחל. 

עצתי לחוקרים שחשים בלחץ כזה היא פשוטה: אם אתם מרגישים שאתם לא מסוגלים להשתחרר מלחץ הביקורת של עמיתכם – אל תדברו אל הציבור הרחב. לא כולם נולדו להיות כדורסלנים מצטיינים, רקדני בלט מעולים – או להיות מסבירני מדע מוצלחים. עדיף לתת למישהו אחר לעשות את זה, מאשר לבלבל את הקהל במונחים סתומים וחסרי פשר.

מתי בכל זאת נכון להשתמש בז'רגון מקצועי? רק כשהוא חלק אינטגרלי מתהליך הלימוד: דהיינו, כשאנחנו רוצים ללמד את הקהל אודות מונח מקצועי מסוים, כחלק מההדרכה שלנו. במקרה כזה, רצוי קודם כל להסביר היטב את הרעיון או המשמעות שמאחורי מילת הז'רגון – ורק אחר כך לציין את המילה עצמה, ולא להפך.

סוגיית הז'רגון קשורה לעניין נוסף, שרלוונטי בעיקר לעולם הספרות. בספרי עיון רבים אפשר למצוא בסוף הספר או בתחילתו מילון מונחים, שמבאר עבור הקוראים מונחים שונים שמופיעים בו. אני, באופן אישי, לא חובב גדול (בלשון המעטה) של המנהג הזה: אני רואה בו כישלון של הסופר, או גרוע יותר – עצלנות. אם אני צריך להוסיף מילון מונחים בסוף הספר, זה סימן שלא עשיתי עבודה טובה בהסברים שלי: השתמשתי בז'רגון מבלי שוידאתי שהקורא שלי עוקב אחרי, והמילון הוא 'מוצא אחרון' כדי לא שלא אאבד את הקוראים לגמרי.

ואגב, אני גם לא מחבב במיוחד את הרעיון של 'הערות שוליים': אותן תוספות והערות קצרות בתחתית הדף או בסוף כל פרק. גם הן מזיקות להסבר, אם כי מסיבה אחרת: הן מכריחות את הקורא לקטוע את חוט המחשבה שלו, לעזוב את המקום שבו הוא נמצא בסיפור, 'לפתוח סוגריים' מנטליות – ולעבור לקרוא את הערת השוליים. איזו סיבה יכולה להיות לנו לפגום כך בשטף הסיפורי? אם התוכן של הערת השוליים חיוני – הוא צריך להיות חלק מהמארג הסיפורי האורגני של ההסבר, ואם הוא אינו חיוני – כנראה שהוא לא צריך להיות שם בכלל, גם לא בהערת שוליים.

סיכום ביניים

  • ז'רגון הוא השימוש במונחים מקצועיים מתחום עיסוק מסוים, והוא משמש כמעין 'קיצור דרך': מילה או ביטוי קצר שדוחסים לתוכם משמעות מורכבת או ספציפית. 
  • כשאנחנו מנסים להסביר לקהל הרחב רעיון מורכב, השימוש בז'רגון פועל לרעתו: במקום לפשט את הרעיון ולעשות אותו ברור יותר, הוא מחביא את הניואנסים והמשמעויות האלה מאחורי ביטוי סתום שהקהל לא מבין. 
  • כשמישהו משתמש בז'רגון, הוא כמעט תמיד עושה זאת לטובתם של עמיתיו למקצוע – כדי להוכיח להם את בקיאותו ומקצועיותו. מניסיוני, מי שמרגיש צורך בוער לקבל את אישורם המקצועי של עמיתיו – כנראה לא מתאים כדי להעביר ידע לציבור הרחב, וראוי שישאיר את המלאכה הזו לאחרים.
  • מילון מונחים והערות שוליים הן תוספות לא רצויות לספרים: עדיף בהרבה לוודא שגוף הטקסט מכיל את כל המידע הנדרש, מאשר להעזר בתוספות מלאכותיות שכאלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *